יום שבת, 21 בפברואר 2009

מפגשים עם התעשיה

סמיון סמיונוב

במהלך הסמסטר האחרון נערכו בפקולטה שלוש הרצאות שאורגנו ע"י פרופ' עובדיה הררי. להלן סקירה קצרה על הרצאות אלו. מפאת קוצר היריעה, הסקירה מובאת בראשי פרקים ועם דגשים מרכזיים בלבד. הנתונים המספריים המוצגים מופיעים בספרות פתוחה בנושא.

מערכות הגנה בפני טילי קרקע-קרקע – דור המשך
הרצאותו של מר אריה הרצוג, ראש מנהלת תכניות לוחמה בטילי-קרקע-קרקע, משרד הביטחון

רבים נוהגים לדבר בשנים האחרונות על איומי הטילים והרקטות על ישראל. האיום כפי שמוצג בדרך כלל הוא מוכלל, ויש לחלקו לאיומים במספר רמות. ברמה התחתונה ישנן הרקטות הקטנות שברשותן של מיליציות חמושות בעזה (רקטות ה"קסאם"), שמהוות אמצעי טרור יותר מאשר נשק צבאי. ברמה הבינונית ניתן למנות את הרקטות הארטילריות לטווחים קצרים (רקטות אלו מכונות בארץ "קטיושות", על שמן של רקטות ארטילריות מתוצרת בריה"מ ששימשו אותה במלחמת עולם השנייה), שנמצאות בארסנל של התנועה השיעית הקיצונית "חיזבאללה". בקטגוריה זו נכללות רקטות בגדלים שונים (בקטרים של 100 עד 300 מ"מ בערך), מתוצרת איראנית או סינית, שבהן השתמש החיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השניה ואף לפני כן. האיום ברמה הגבוהה ביותר הוא טילים בליסטיים, בעיקר נגזרותיו הצפון-קוריאניות של טיל ה"סקאד" הסובייטי, שנמצאים בשימוש בצבאות סוריה ואיראן. בניגוד לשני האיומים הקודמים – הקסאמים והקטיושות – אין המדובר על נשק טקטי, אלא על נשק אסטרטגי, במיוחד אם לוקחים בחשבון את האפשרות של שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי בשילוב עם טילים אלו.

ניתן לראות שמקימי מערכות ההגנה בישראל צריכים להתמודד עם טווח רחב של איומים שונים, והתעשיות אכן מחפשות פתרונות עבור בעיות אלו. בהרצאה הוצגו מספר מערכות הגנה לאיומים הנ"ל שמפותחות בהווה:
"כיפת ברזל" – מערכת מתנייעת ליירוט רקטות קצרות טווח (עד 70 ק"מ) ופגזי 155 מ"מ. מפותחת ע"י חברת רפא"ל.
משגר הטילים של מערכת "כיפת ברזל" (איור)


"קלע דוד" – מערכת ליירוט רקטות לטווחים בינוניים וארוכים (70 - 250 ק"מ). הטיל המיירט הוא דו שלבי, ובחרטומו מותקנות שתי מערכות איכון והכוונה - מכ"ם וחיישן אלקטרו-אופטי. מפותח ע"י חברת רפאל במשותף עם חברת ריית'און האמריקנית. המערכת ידועה גם בשם "שרביט קסמים".
"פרויקט החץ" – מכיוון שאויבנו אינם עומדים במקום, והדיווחים מאיראן מראים כי היא שואפת לשכלל את הטילים ברשותה, גם מתכנני מערכות ההגנה נגד טילים בליסטיים ממשיכים לשדרג את המערכות הללו. אחרי חץ-1 פותח חץ-2, וכבר זמן מה שמעלים בתקשורת את האפשרות של פיתוח החץ-3, אף הוא בשיתוף עם ארה"ב.

הדור הבא של מטוסי המנהלים
הרצאתו של מר צבי גנישר, ראש מנהלת הפיתוח של מטוסי המנהלים בתעשייה האווירית

מטוסי מנהלים אינם מוצר חדש של התעשייה האווירית בישראל – מאז תחילת שנות ה-70 יוצרו מעל ל-800 מטוסים כאלו בישראל. בשנת 2001 חברת Gulfstream האמריקאית רכשה את חברת הבת של התעשייה האווירית, "גלקסי איירוספייס", במהלך שהווה עליית מדרגה מבחינת חדירת התע"א לשוק מטוסי המנהלים. כיום מטוסי-G-100/150 ו-G-200 הינם מהבולטים במטוסי המנהלים בעולם.
מטוס מנהלים Gulfstream G200 מתוצרת התעשייה האווירית


בהרצאה נידון ההיבט המערכתי של הנושא. בתכן של מטוסים נהוג להתרכז במערכות קריטיות, כגון מנועים, הגאים, מערכות בקרה וכו'. מערכות כגון מיזוג אוויר או מערכות חשמל לנוסעים הינן דבר משני. במטוסי מנהלים הדבר שונה במעט. הנוחיות ואבטחת איכות הטיסה עולים למקומות הראשונים בבעיות התכן – שכן גם תקלה לא קריטית תפגע ביוקרתו של המותג, ותגרום לירידה במכירות. לכן נדרש לתת תשומת לב גם לפרטים שבדרך כלל חשובים הרבה פחות בתעשיות הבטחוניות והצבאיות.

שאלה מעניינת אחרת היא לגבי הדור הבא של מטוסי המנהלים. ראשית, נראה את ההמשך של הטרנדים הקיימים – המטוסים יהיו חסכוניים ו"ירוקים" יותר, נוחים יותר, רועשים פחות וגם ממוחשבים הרבה יותר (מחשבים עם אינטרנט לוויני יאפשרו להשתמש במטוס כמשרד מעופף).

נושא אחר, שאולי מלהיב יותר מבחינה הנדסית, הוא הרעיון של מטוס מנהלים על-קולי. כידוע, מטוסי נוסעים על-קוליים, כגון הקונקורד (מיזם בריטי-צרפתי) או ה-Tu-144 הסובייטי כללו חסרונות רבים כגון עלות גבוהה, טווח מוגבל, רעש גבוה והשלכות סביביתיות שליליות. עם זאת ולמרות הניסיון הלא-מוצלח, בשנים האחרונות גוברת האמונה בקרב חברות העוסקות בתכנון מטוסים, כי ניתן להתגבר על חלק מהבעיות במטוס על-קולי אזרחי שישמש כמטוס מנהלים. מדובר אמנם בתחום שדורש מאות מליוני דולרים לפיתוח, אבל קיימות הערכות חיוביות לגבי אפשרות של תכנון מטוס מנהלים על-קולי שיהיה יעיל כלכלית, ולכן מספר חברות גדולות עוסקות בנושא. כחלק מהמחקר בתחום, נעשים גם מאמצים לפתח טכנולוגיות שיקטינו את הרעש האקוסטי שנגרם מהבום העל-קולי, לדוגמה פרוייקט Quiet Spike המשותף לסוכנות החלל האמריקאית NASA ולחברת Gulfstream Aerospace.

החלל בשדה הקרב המודרני
הרצאתו של פרופ' חיים אשד, ראש מנהלת לווינים במשרד הבטחון

המלחמות והמבצעים הצבאיים שמנהלות מדינות המערב ובראשן ארה"ב הופכים עתירי טכנולגיה יותר ויותר. חימוש מדויק, תקשורת מהירה בין גורמים שונים, מידע שעובר מיידית משדה הקרב למפקדים, מודיעין בזמן אמת מלווינים וכטב"מים ברמות האסטרטגיות והטקטיות השפיעו לא מעט על הלחימה. את כל החידושים הללו מקובל לקבץ תחת המושג - RMA (ר"ת של Revolution in Military Affairs), שמבשר על מהפיכה של ממש.
שיגורו של הלוויון אופק 7 על גבי משגר "שביט"


תפקידן של טכנולוגיות חלל ב-RMA הינו חשוב מאוד. לוויני תקשורת, לוויני ניווט ולוויני ריגול שמתחלקים – בצורה כללית – ללוויני צילום בתחומים שונים (אופטי, תת-אדום), לוויני האזנה ולוויני מכ"ם (בייחוד לוויני SAR), כל אלו שינו את שדה הקרב. חלקן של הטכנולוגיות הללו בלחימה רק הולך וגדל, ושכלול ופיתוח גובר של הרכיבים האלקטרוניים ממשיך להעלות את ביצועיהם, שלחלקם אנו יכולים להיחשף בשימושים האזרחיים של טכנולוגיות אלו (מכשירי GPS, תצלומי לווין ועוד). גם מבחינה תפישתית וקונספטואלית הדברים לא עומדים במקום: מיקרו וננו-לווינים מבטיחים לבצע במחיר נמוך יותר חלק מהמטלות שעד כה מולאו ע"י לווינים גדולים ומסובכים, שינוי שיאפשר להיעזר בחלל גם לצרכי לחימה ברמה המבצעית והטקטית, ולא רק אסטרטגית (תפישה זו מכונה Responsive Space).

גם לישראל יש חלק חשוב מאוד ב"מהפכה" בתחום. בנוסף לתרומה הגדולה בתחום המערכות המוטסות למודיעין (למעשה חלוציות בנושא), למדינתו יש חלק לא קטן בשימוש בחלל לצרכים הביטחוניים. יכולת השיגור העצמאית והיכולת לפתח ולייצר לוויינים מורכבים, הפכו את ישראל למעצמת חלל בקנה מידע עולמי. בגלל הגבלות ביטחון המידע רוב ההישגים נותרים עלומים, אך על הרבה מן הפיתוחים והחידושים המשמעותיים בתחום ניתן לשמוע בתקשורת.
דוגמאות לחלקה של ישראל בתחום הן לוויני סדרת אופק (השיגור האחרון נערך ב-2007) ששוגרו על גבי משגר ה"שביט" הישראלי ופיתוחו של הלווין טקסאר (פותח ע"י תע"א, ומצוייד במכ"ם מפתח סינתטי מתוצרת אלתא) ששיגורו נערך בתחילת 2008 בהודו והוגדר כהצלחה רבה. על הפירות של לווינים אלו אפשר ללמוד רק מהצצות נדירות של התקשורת (כמו הכתבה על יחידת הלווינים) או מאקסטרפולציה של היכולות בתחום האזרחי (לוויני ארוס הישראלים או מקביליהם).

אולם, חשוב להדגיש כי אף חידוש טכנולוגי, מתוחכם ככל שיהיה, ואף מכפיל איכות לא יחליפו את הגורם החשוב ביותר במלחמה – את החייל, שצריך להיות הן מגובה מבחינה לוגיסטית, והן להיות מחוייב למטרה.

תגובה 1:

תווית יחסי ציבור אמר/ה...

מאוד מעניין
נתקלתי בבלוג שלכם במקרה - אני אמשיך להתעדכן!

---------------------------
יחסי ציבור