יום רביעי, 19 בספטמבר 2007

דבר הדיקן

סטודנטים יקרים !

בשם כל חברי הסגל אני מבקש לברך אתכם על היוזמה והמאמץ הכרוכים בהוצאה לאור של עיתון הסטודנטים בפקולטה "זמן אוויר".

אני תקווה שמלבד היותו מכשיר להשלמה והרחבה של האופק המקצועי שלכם, ישמש העיתון גם כבמה לדעותיכם והשקפותיכם על תחום העיסוק של הפקולטה, אופי וצורת הלימוד בפקולטה בפרט ובטכניון בכלל, ויהיה לו גם תפקיד חשוב בגיבוש החברתי.

הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל הייתה תמיד ייחודית במרקם האנושי של הסטודנטים שלה ובמוטיבציה המקצועית המקוננת בהם כבר משלבי הלימוד הראשוניים. "זמן אוויר" הוא ביטוי לכך, ואולי ישמש גם כסמן דרך לסטודנטים בפקולטות אחרות.

עלו והצליחו !

פרופסור עמרי רנד
דיקן
המשך...

על החוק השני של תרמודינמיקה


אי-ודאות, זמינות, והפקת אנרגיה בין-פלנטרית
ראיון עם פרופ' בני נתן



לפני שלמדתי תרמודינמיקה מתקדמת אצל פרופסור ארתור שביט הייתי מרקסיסט. החוק השני הוכיח לי טעות יסוד של מרקס, שלמעשה דיבר על מערכת שוויונית ויעילה בלי לקחת בחשבון שהמערכת שהוא שואף אליה אינה יציבה. ב-79 כשלמדתי על זה, אמרתי מיד שברה"מ תתמוטט. חבל שלא פרסמתי מאמר. קיומה היה מנוגד לחוק השני של תרמו'...



לפי הדטרמיניזם, ישנו קשר רציף בין אירוע לאירוע, ודבר אחד מביא לשני. זהו רעיון פילוסופי עם אספקטים תיאולוגיים ומדעים עוד מהמאה ה-14 שהיו לו תומכים רבים. מבחינה מדעית, גישה זו אומרת שאם כל התנאים בזמן מסוים ידועים לנו (תנאי התחלה), ניתן לדעת מה יהיה המצב רגע אחרי זה. זהו הרעיון מאחורי המכניקה הניוטונית.

"עקרון אי-הודאות של הייזנברג, שפורסם ב-1927, סתר את הדטרמיניזם [א]. יש לציין שאיינשטיין התקשה לקבל תמונת מצב של עולם אקראי ("אלוהים אינו משחק בקוביה" ) והעבודה המפורסמת ביותר כנגד עקרון אי הוודאות ומכניקת הקוונטים [ב] היא פרדוקס EPR [ג].
ידוע כי בהטלת מטבע ההסתברות לקבלת אחד הצדדים היא 50%. האומנם? לו ידענו בדיוק מהו הכוח המופעל על המטבע, מהי זווית ההטלה, מהי התצורה האוירודינמית המדויקת של המטבע וכו' יכולנו לדעת בהסתברות של 100% על איזה צד הוא ייפול. ההסתברות של 50% נובעת מאי הידיעה של "גורמים חבויים" ואקראיים שאין עליהם שליטה.
"שאלה שנשאלה: האם יש גורמים חבויים שמשפיעים על החלקיק הבודד? האם אי הודאות במקום החלקיק נובעת מגורמים לא ידועים? אם היינו יודעים הכל על היקום אז לא היה צורך בהסתברות (כך טענו הדטרמיניסטים).
יש תאוריות שאומרות שהגורמים החבויים לא קיימים ושהעולם אקראי. היום מקובלת השקפה שהעולם איננו דטרמיניסטי. אבל האם העולם אקראי לחלוטין? לא. אמנם ייתכן מצב-קצה שבו אירוע נדיר כמו גשם טרופי במדבר גובי יקרה, אבל בפועל, אירוע כזה לא יתרחש."

כיצד תיתכן שבירת החוק השני בעולם המיקרוסקופי? "הגישה של התורה הקוונטית היא הסתברותית. פילוג ההסתברות מצביע חד משמעית על סיכוי אפס לכל החלקיקים לנוע לכיוון אחד. החוק השני מתייחס למקרו ולא למיקרו. אין אפשרות לדעת את מהירותה של המולקולה הבודדת אבל כן ניתן לדעת מה יהיה הגודל הממוצע של המהירות של המולקולות."
"החוק השני [ד] של התרמודינמיקה נוסח בצורתו הסופית בשנת 1965 ע"י חצופולוס וקינן: "כל מערכת חייבת להגיע למצב שיווי משקל אחד ויחיד". ניסוח זה פורסם הרבה אחרי התפתחות התורה הקוונטית (תחילת המאה ה-20).

היכן בחיי היומיום ניתן לחוות את מושג האנטרופיה [ה]?

האנטרופיה מוגדרת
dS=dQ(rev)/T
אם מתייחסים למאגר חום, דהיינו מאגר מספיק גדול כך שהטמפרטורה שלו אינה משתנה ולא משנה מהי כמות החום הנכנס או יוצא ממנו, אין זה משנה למאגר אם התהליך הפיך או בלתי הפיך. אם טמפרטורה של אדם בריא היא 36°C , כלומר 309K, והוא שם את כף ידו, למשך עשירית השניה על מחבת בטמפ' 573K, שמעבירה לו חום בקצב של 3 kW (3 kJ/s), אז השינוי באנטרופיה של האיש שווה ל-
dS=9.7*10^(-4)kJ/K
והשינוי באנטרופיה של המחבת שווה ל-
dS=-5.2*10^(-4)kJ/K
שים לב כי סה"כ האנטרופיה גדלה! זוהי דוגמה לתהליך בלתי הפיך.
המושג של אנטרופיה איננו פשוט אבל זהו עניין של הרגל. האם המושג של אנרגיה פשוט יותר? לא! אבל אנו רגילים אליו ונשמע פשוט. אני מעולם לא יצאתי מהבית ופגשתי גוש של אנרגיה.

האם ש"מ פירושו מוות טוטאלי? כלומר שלא ניתן ליצור סדר חדש מהתוצרים שקבלנו?

בעיקרון שיווי משקל מהווה חוסר כל תנועה וזהו כן מוות. החוק השני דוחף אותנו לכך. אבל בכל זאת אנו בונים סדר ומערכות מסודרות. עושים זאת ע"י השקעת עבודה וצורכים אנרגיה. אם לא ניזונים, פשוט מתים! ב-1977 מקרידקיס, עוד יווני, פרסם מאמר בשם "החוק השני של המערכות" בו הוא מצביע על השאיפה הטבעית ליצור מערכות מסודרות בו בזמן שהחוק השני דוחף להרס הסדר. הטבע מצליח ליצור מערכות כאלה אבל משלמים בצריכת אנרגיה. כך או כך, בסופו של דבר מתים.
מה קורה באפס המוחלט?
"מתקבל מצב לכאורה פרדוקסאלי שלו ניתן היה להגיע לאפס המוחלט יכולנו להפעיל מכונת קרנו בה כמות החום היוצא היה אפס: TL=0 ו-
Q_L=Q_H*(T_L/T_H)
במקרה זה היינו מקבלים עבודה עם מאגר חום יחיד ומפרים ע"י כך את הניסוח של קלוין-פלאנק של החוק השני [ו]. כלומר, האפס המוחלט קיים אבל לא ניתן להגיע אליו."

זמינות

"הבעיה בניצול מרבי של אנרגיה היא בעיה של זמינות. עד כמה ניתן לנצל מערכת מסויימת? אם ניקח גז (משוכלל) ב-1000K שנמצא בלחץ אטמוספרי, ואם ניקח אותו גז באותה טמפרטורה אבל בלחץ 100 אטמ', שניהם זהים מבחינה אנרגטית [ז]. מבחינת הזמינות (כמה עבודה ניתן להפיק) ? ב-100 אטמ' הזמינות של הגז גבוהה יותר. כלומר, הזמינות נקבעת לפי ההבדלים בין המערכת לסביבה.
לו חיינו בעולם קר יותר, יכולנו לבנות תחנת כוח שהנצילות שלה יותר גבוהה כי אז הסביבה הייתה קרה יותר (בהנחה ששורפים נפט באותם תנאים). בקיצור: בכוכב אחר היינו מקבלים נצילות אחרת."

בכל פעולה של הפקת אנרגיה מתרחש "מאחורי הקלעים" תהליך של מעבר חום בין מאגרים?

"לא. אנרגיית רוח למשל מסובבת ישר טורבינה, ללא מאגרים, המייצרת אנרגיה חשמלית. אבל אם נלך מספיק רחוק, נוכל לומר כי תנועת האוויר נוצרת מהפרשי טמפרטורה על כדור הארץ, שנגרמים עקב השמש, כך שהמאגר החם הוא השמש והמאגר הקר הוא כדור הארץ, בדומה לתהליך של הפקת אנרגיה ע"י פאנלים סולריים. אבל זוהי הכללה גסה."

אז למה שלא נפיק אנרגיה בכוכב אחר, ונביא אותה לכאן?

"נניח שהטענת סוללות בכוכב אחר בנצילות גבוהה יותר. כדי להביא אותן לפה, יתכן שתצטרך לשלם ביותר אנרגיה מזו שהרווחת, על מנת להיחלץ מהשדה הגרביטציוני ועוד."

בוחן פתע!

מה אתה עושה במחקר הנוכחי שלך?

הודפים ג'ליים. יש להם יתרונות מובהקים מבחינת בטיחות וביצועים. הם דולפים מעט מאד במקרה של פגיעה במיכלים, הם פחות רגישים מהודפים מוצקים, מאפשרים ויסות דחף כמו הנוזליים וניתן לזרות בהם חלקיקי מתכת ולהגדיל ע"י כך את האנרגטיות שלהם. הפרויקט הנוכחי הוא מנוע מגח עם ג'ל וחלקיקי מתכות, ואולי זה יהיה פרויקט לסטודנטים.

אם היה לך בן/בת יחיד/ה, מה היית ממליץ לו/לה ללמוד?

מה שהיא או הוא רוצה, מה שיש בלב, זה מה שאני אומר לילדים שלי. ההמלצה היחידה היא לבחור מקום טוב אוניברסיטה טובה, כי סביבה אינטלקטואלית מעודדת פיתוח רעיונות ומקדמת את האדם. צריך ללמוד ולקבל כלים.

איזו משוואה תיקח לאי בודד?

אם יש משהו שאני אקח זה הניסוח של החוק השני שאומר שכל מערכת שואפת להגיע למצב שווי משקל אחד ויחיד. הייתי לוקח לכל מקום. עם זה אפשר לנתח את העולם.

הערות

[א]. עקרון אי הודאות: עקרון יסוד בפיזיקה קוונטית, הקובע כי לא ניתן לקבוע במקביל ערכים מדויקים לזוגות משתנים מדידים מסוימים של חלקיק אלמנטרי יחיד, אפילו באמצעות כלי מדידה מדויקים עד אין סוף. (מתוך ויקיפדיה)
[ב]. מכניקת הקוונטים היא תורה פיזיקלית הסתברותית-סטטיססטית. אי-אפשר לדעת ממנה איזה תוצאה תתקבל בניסוי אלא רק את ההסתברות לקבל אותה.
[ג]. הפרדוקס קרוי על שמם של אלברט איינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן, שלושת הפיזיקאים שפירסמו פרדוקס זה, בשנת 1935, במאמר שכותרתו "האם תיאור קוונטי של המציאות הפיזיקלית יכול להיחשב שלם?". הפרדוקס ממקד את תשומת הלב לתופעה ידועה במכניקת הקוונטים, לפיה מאורעות המתרחשים במרחק זה מזה משפיעים מיידית זה על זה, חרף המרחק המפריד ביניהם. תוצאה זו נמצאת בסתירה ל"עקרון הלוקליות" הקלאסי לפיו שינוי במערכת מסוימת לא ישפיע מיידית על מערכת אחרת המרוחקת ממנה. תורת היחסות הפרטית קובעת את מהירות האור כגבול עליון למהירות ההשפעה - לא רק חומר אלא אפילו מידע לא יכול לנוע מעל מהירות זו. (ויקיפדיה)
[ד]. החוק השני של התרמודינמיקה גורר, בין היתר, שלא ניתן לבצע עבודה (כלומר להפיק אנרגיה שימושית) ממערכת פיזיקלית המכילה רק גז בטמפרטורה ולחץ אחידים.
[ה]. אנטרופיה היא מדד אדדיטיבי לריבוי המצבים המיקרוסקופיים האפשריים של המערכת עבור מצב מקרוסקופי נתון. לודוויג בולצמן קשר אותה למספר המצבים המיקרוסקופיים השונים שיכולים לתת אותו מצב מקרוסקופי:
S=K_B*ln(Omega)
האנטרופיה היא אפס כאשר המערכת נמצאת בודאות במצב אחד, והיא הגבוהה ביותר כאשר הסיכוי להיות בכל מצב הוא שווה.
[ו]. ניסוח קלוין-פלאנק: לא קיימת מכונה מחזורית הקולטת חום ממאגר חום יחיד, ומפיקה כמות שווה של עבודה.
[ז]. בגז אידאלי, האנרגיה תלויה בסוג הגז ובטמפרטורה בלבד
u=C_V*T
המשך...

טיס אוטומטי - התוכנות שיעבירו לכם את התואר

מירנדה




מאת אלכס ליטבן

ערב. יושבים על מחשב. מפעילים את האיסיקיו. וכמובן גם את המסנג'ר. אחרי כמה דקות גם הסקייפ רוצה לעלות, אבל המחשב הישן חושב אחרת....
סוף סוף,‮ ‬אחרי כמה דקות מייגעות,‮ ‬העלתם הכל.‮ ‬מתחילים לדבר עם החברים,‮ ‬להתעדכן...‮ ‬נזכרים שצריכים לבדוק את הג'ימייל,‮ ‬ולהמשיך שם כמה שיחות‮ – ‬מפה לשם,‮ ‬אתם מוצאים את עצמכם עם‮ ‬15‮ ‬חלונות שיחה פתוחים,‮ ‬מלהטטים בין צ'אטים ב-4‮ ‬תוכנות שונות,‮ ‬כשלכל אחת יש את ההגדרות שלה...

לא נמאס?

אפשר גם אחרת... בעידן הקוד הפתוח, קיימות מספר תוכנות המאפשרות לנהל את כל שיחות המסרים המיידים דרך תוכנה אחת – כמו Trillian ,‮ ‬Kopete,‮ ‬Pidgin‮ ‬,‮ ‬www.meebo.com‮ ‬ו-Miranda.

התוכנה האחרונה ברשימה, היא נושא הטור הזה. חוץ מהעובדה שהתוכנה תחליף לכם (כמעט) כל תוכנת מסרים אחרת, היתרונות של המירנדה על פני האחרות היא בפשטות הגרעין של התוכנה (לא מרגישים בכלל שהיא רצה ברקע, בגרסה הפשוטה שלה), ובמגוון וכמות התוספות שקיימות לה. כמו שאחד אוהב רק גבינה ועגבניות על הפיצה שלו ואחר לא יתפשר על זיתים, כך גם התוספות על המירנדה – לכל אחד אותה הפיצה, אבל התוספות עפ"י בחירה אישית. אפשר למצוא באתר הבית של התוכנה - www.miranda-im.org

תוספות מכל סוג צורה וצבע,‮ ‬החל מ-skin‮ ‬ למירנדה‮ (‬מראה וצורה לבחירתכם‮)‬,‮ ‬דרך היסטוריית הודעות משופרת,‮ ‬עד לשעונים מעוררים,‮ ‬משחקים ובדיקת מייל דרך המירנדה עצמה.

עם זאת, לא כל משתמש אוהב להתעסק עם כל התוספות וההגדרות של התוכנה. בדיוק למטרה זו, קיימת חבילה בסיסית של התוכנה עם מרבית ההגדרות והתוספות הדרושות, הניתנת להורדה בכתובת הזו.

לבסוף, מכיוון שהמירנדה לא דורשת התקנה, ניתן לשים את התיקייה ממנה היא מופעלת על הדיסקון שלכם, ולשכוח בכלל איך נראות תוכנות המסרים המיידיים המסורתיות.


g3data


מאת לאון מינץ

התוכנה אולי הכי שימושית בדוחות שתחסוך מכם ספירת פיקסלים.
צריכים להשוות תוצאות תאורטיות עם תוצאות ניסוייות? אם לגרף שאיתו צריך להשוות לא נתונות קוארדינטות, ניתן להשתמש בתוכנה זו במקום "לספור פיקסלים". תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים:

המשך...

צילום

אירלנד

צילם: דוד חסין






בטכניון


צילם: שילה בדיחי


צילם: לאון מינץ

המשך...

נחיתת אונס



שלל מיריד התעסוקה




גרר טפיל




Root Locus




Nils Holgerson Lines




פשע #1164 נגד האנטרופיה העולמית


המשך...

מתכונים מהמעונות



עוגת גבינה על בסיס ביסקוויטים

:: שתי חבילות פתי-בר (250 ג"ר כ"א)
:: תבנית בגודל בינוני (למשל מאלומיניום כמו שמוכרים בסופר)
:: חבילת פודינג בטעם וניל (אפשר גם שוקולד)
:: (חצי) חבילת שמנת מתוקה לקצפת (לא לבישול!)
:: קופסה של גבינה לבנה (סקי למשל)
:: שתי כוסות חלב + קצת אקסטרה כדי להרטיב את הביסקוויטים
:: שקית סוכר וניל (אופציונלי)

  1. לתוך קערה מרוקנים את אבקת הפודינג ושופכים 2 כוסות חלב יחד עם חצי חבילה של שמנת מתוקה. לערבב עד אחידות.
  2. להוסיף חצי חבילת גבינה לבנה ושקית סוכר וניל. לערבב ולטעום מדי פעם. אם לא נראה לכם, תוסיפו משהו מהנ"ל.
  3. עכשיו שהקרם מוכן, לרפד את התבנית בביסקוויטים, לא לפני שטובלים אותם לרגע בחלב. מרצפים שכבה ראשונה ומכסים בקרם. מרצפים עוד שכבה ועוד קרם וכך חוזר חלילה.
  4. על שכבת הקרם האחרונה מפזרים פרורי ביסקוויטים.
  5. לשים במקרר כדי שיתקשה ויתקרר. בתאבון.

סלטים שאכלנו בשעות מצוקה ואובדן

רכיבים:
  • אבוקדו
  • קשיו
  • חמניה
  • מיץ לימון
  • עגבניות (בצד)

הוראות הכנה:
מועכים את האבוקדו ומערבבים עם כל השאר.

נקניניקות שאכלנו בשעות מצוקה ואובדן


רכיבים:
  • טונה
  • נקניקיות
  • חומוס
  • קטשופ

הוראות הכנה:
שמים הכל בקערה ומערבבים!
המשך...

מהווי הטיסות האזרחיות


מאת: קוסטיה רוזנברג

בתום כל טיסה, ממלא הטייס טופס הנקרא "טופס תקלות", אשר מדווח למכונאים על בעיות אשר התעוררו במהלך הטיסה. המכונאים קוראים את הטופס, מתקנים את התקלה, ובחלקו השני של הטופס מסבירים בקצרה את מהות התיקון והטייס עובר על הטופס שוב, לפני הטיסה הבאה.

כדי להראות כמה קרועים המכונאים בחברות התעופה, לפניכם כמה קטעים אמיתיים(!!!) מטפסי התיקונים בחברת התעופה Qantas, אשר נכתבו על ידי הטייסים והמכונאים בחברה.

אגב, Qantas מעולם לא איבדה מטוס סילון בתאונה...

"בעיה" מסמלת את הבעיה אותה כתב הטייס. "פיתרון" מסמל את הפיתרון
שכתב המכונאי לאחר הטיפול.

בעיה: הגלגל הפנימי ימני כמעט דורש החלפה.
פיתרון: הגלגל הפנימי ימני כמעט הוחלף.

בעיה: טיסת מבחן עברה בסדר,למעט מגנון הנחיתה האוטומטי.
פיתרון: מנגנון נחיתה אוטומטי בכלל לא מותקן במטוס הנ"ל.

בעיה: משהו משוחרר בתא הטייס.
פיתרון: משהו חוזק בתא הטייס.

בעיה: חרקים מתים על מגן הרוח.
פיתרון: חרקים חיים הוזמנו למלאי.

בעיה: טייס אוטומטי במצב שמירת איזון במהירות של 250 קמ"ש איבד
גובה.
פיתרון: לא הצלחנו להגיע למצב דומה על הקרקע.

בעיה: עדות לנזילה בציוד הנחיתה המרכזי.
פיתרון: העדות הועלמה .

בעיה: הווליום של ה- DME לא ייאמן.
פיתרון: הווליום של ה- DME כוון לרמה יותר אמינה.

בעיה: IFF לא תקין.
פיתרון: IFF לעולם לא תקין במצב OFF .

בעיה: יש לי חשד לסדקים בכנף.
פיתרון: יש לנו חשד שאתה צודק.

בעיה: מנעולי החיכוך גורמים לדוושת ההילוכים להיצמד.
פיתרון: כן, לשם זה הם נמצאים שם.

בעיה: מנוע מספר 3 חסר.
פיתרון: מנוע מספר 3 נמצא לאחר בדיקה קצרה על כנף ימין.

בעיה: המטוס מתנהג מצחיק.
פיתרון: המטוס חונך להתיישר, לטוס נכון ולהראות בגרות.

בעיה: רדאר הזיהוי מזמזם.
פיתרון: לימדנו את רדאר הזיהוי את מילות כל השירים.

בעיה: התגלה עכבר בתא הטייס.
פיתרון: הותקן חתול.

בעיה: רעש מגיע מתחת ללוח המחוונים. נשמע כאילו גמד יושב שם ודופק
על משהו עם פטיש.
פיתרון: לקחנו לגמד את הפטיש.

המשך...

ביקורת




מת לחיות מת
מאת: אלכס ז'יליצקי

אחרי יותר מעשור, חוזר אלינו ג'ון מקליין (ברוס וויליס), שוטר
מהדור הישן והאנלוגי, לתוך עולם בו סייבר-טרוריסטים מנסים
לגרום לקריסתה של כלכלת ארה"ב והעולם כולו באמצעות פריצה
מרחוק למערכות המרכזיות המניעות את המדינה.

תוך כדי משימת איסוף פשוטה של האקר צעיר בשם מאט פארל (ג'סטין
לונג), מוצאים את עצמם מקליין ופארל במרדף של חתול ועכבר עם
אותם המחבלים, במהלכו מגלה בדיעבד פארל שהוא אחראי לאחד מהשלבים
בתוכנית הזדונית ובכוחו לעצור אותה.

מקליין, שמוצא את עצמו כרגיל במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון, מצליח
להתגבר בדרכו לחיסול האיום על עשרות טרוריסטים חמושים, מסוקים
ואפילו מטוס F35 שנשלח לחסלו, עד לסיום ה"יפי קא-יאי
מאדרפאקר" הקלאסי.

130 הדקות של "מת לחיות 4" רוויות באקשן, הומור ודיאלוגים כמיטב
המסורת, אבל מעריצי הסדרה עתידים לגלות שמשהו בכל זאת חסר.
יכול להיות שברוס וויליס קירח כבר לא מתאים להיות ג'ון מקליין
הישן והטוב, יכול להיות שג'ון מקליין הישן והטוב פשוט לא מתאים
לעולם האינטרנט ויכול להיות שהסרט מותח יותר מדי את הגבול בין
אקשן לפנטזיה (יש גבול לכמות הפעמים ההגיונים שמקליין יכול לצאת
מפיצוצים מחרידים עם שריטות בלבד).

כך או אחרת, אין ספק שאיפשהו בדרך תורגם התסריט המצוין לסרט
בינוני, שלבטח לא היה מצליח כל כך בקופות אלמלא הציפייה בת
11 השנים של המעריצים האדוקים.

אם אתם חובבי אקשן ופיצוצים, בלי סנטימנטים וציפיות מסדרת "מת
לחיות", יש לכם די והותר סיבות לפקוד את בית הקולנוע. בכל
מקרה אחר, אני ממליץ לחסוך את 35 השקלים ולהמתין להגעתו של
הסרט בפורמט זול יותר.
תורת החוזק
סטפן טימושנקו
ביקורת: לאון מינץ

עוד יצירה חסרת תקדים מבית טימושקנו,
והפעם: כפיפת לוחות וקליפות!

"כפיפת לוחות וקורות" הוא יצירה חכמה ומשעשעת, מלאה בהומור
טרום-דמוקרטי, עוסקת בנפש האדם תחת שלטון הסוציאליזם,
בשחרור מכבלי המסויימות הסטטית, ובאינטגרציה נומרית ממבט
ראשון.

זהו הרומן החמישי של טימושנקו, אשר היגר מרוסיה ליוגוסלביה ומשם
לארה"ב. ברנולי, אוילר וקסטיליאנו נמנים על הסופרים האהובים
עליו.

אזהרה: מופיע ספוילר בהמשך!

"כפיפת לוחות וקורות" הוא לכאורה התמים
מבין ספריו של ט. אולם זהירות: גם ללא תיאורי הביניים, הרומן
משרטט עולם טימושנקי לעילא ולעילא, ומראית העין התמימה והחסודה
(שלא לומר המיתממת והמתחסדת) של המספר מביאה אותותיה לקראת סוף
הרומן, כאשר גיבור העלילה ניצב בפני תהום לאחר שלושה חודשים של
מסע מפרך...

"טימושנקו כותב בצורה חריפה ומסחררת חושים!"

- נפגעי שנה ג'

"טימושנקו יודע הכל!"

- קריאות מבוכה אקראיות

קוראים סקרנים במיוחד מוזמנים לעיין באוטוביוגרפיה של טימושנקו:
As I Remember.

גם לכם יש ביקורת? כתבו ל- aero D0T times At gmail
המשך...

הטריבונה


מאת אורן בוך

פה תקבלו את המידע הכי שווה על המטוסים והפרויקטים הכי מטורפים שיכלו מהנדסי אויר-חלל לחשוב עליהם. אם חשבתם שפרויקט אצל רינגל/ארצי הוא הזוי, חכו שתראו מה מתבשל לכם כאן. ואם הטריבונה מזכירה לכם את השער האחורי של מוסף הספורט בעיתון כלשהו אז זאת הכוונה. אבל פה לא תקבלו את תמונת השבוע...

10 עובדות שלא ידעתם על Ornithopter, המטוס שעף כמו ציפור
  1. הוגה הרעיון הוא מהנדס אויר-חלל פרופסור ג'יימס דה-לרויי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת טורונטו.
  2. ליאונרדו דה-וינצ'י ניסה לראשונה לייצר מטוס כזה בשנת 1490.
  3. עזרו לו בפרויקט הזה קבוצת סטודנטים. כולם היו מלימודי מוסמכים.
  4. במטוסים רגילים, בעלי כנפיים קבועות, המנוע מייצר דחף והכנף את העילוי. אצל ציפור, הכנף מייצרת את שניהם.
  5. דחף ה–Ornithopter נוצר על-ידי אזור בעל לחץ נמוך בשפת התקפה של הכנף בעת הנפנוף, הנקרא יניקת שפת-התקפה (leading-edge suction). כח זה מושך את המטוס קדימה ומקנה לו מהירות.
  6. כנפי המטוס בנויות חזק הרבה יותר מכנפי מטוס רגיל עקב המאמצים הגדולים שפועלים עליהם בזמן נפנוף. כדי להשיג חוזק נדרש ולשמור על משקל מינימלי, דה-לרויי בנה את הכנפיים מחומר מרוכב: סיבי פחמן (carbon fiber) ו- Kevlar.
  7. משקל המטוס 345 ק"ג. מהירות המראה של 82 קמ"ש הושגה בקצב של נפנוף בודד לשניה. עם זאת, לא הושגה המראה עקב מסלול המראה קצר מדי.
  8. בעיות בנפנוף גרמו למטוס לקפץ על המסלול ולאבד יציבות.
  9. במשך שנים רבות עבדו חברי הקבוצה על תיקונים ושיפורים.
  10. האם הם הצליחו? ועוד איך! המטוס עזב את אדמת קנדה לטיסה משמעותית ב-8 ביולי 2006, לטיסה של כמטר מעל פני הקרקע למשך 14 שניות ולמרחק של 300 מטרים, ובכך שבר את השיא של המטוס הממונע של האחים רייט ב-2 שניות, כ-103 שנה אחריהם.
ניתן לראות קטעי וידאו בקישור הזה
המשך...

פינת הסקריפט המדליק



הפעם נציג סקריפט מטלאב שיוצר סרט. לשם הדגמה, נסריט את השתנות עקום ה-Root Locus עם השתנות של אחד מקטבי המערכת.

הערה למשתמשי יוניקס/לינוקס:
מטלאב עדיין לא יודע לדחוס וידאו שלא בחלונות, כך שתצטרכו לוותר על הפרמטרים compression ו-Indeo5.

תודה לצבי על תרומת הקוד.


clear all
close all
clc

r=0:0.1:10;
s=tf('s');
figure
for i=1:length(r),
G=(s+4)/s/(s+1)/(s+r(i));
rlocus(G)
axis([-9 -1 -4 4]);
axis equal
Movie(i)=getframe;
drawnow
end
movie2avi(Movie,'root.avi','compression','Indeo5');
המשך...

באוויר העולם


הכין וערך: ולדימיר קרפ

האירוע האווירונאוטי הגדול של החודשים האחרונים היה ללא ספק סלון
התעופה בלה בורז'ה, צרפת. זו הבמה לכל חברה שמכבדת את עצמה
להשוויץ עם המיטב שבתוצרת שלה ולראות מה יש למתחרות להציע.

נראה היה שהשנה היה לכולם רק דבר אחד להציע בתחום מטוסי הקרב -
ולא, אין בו מקום לטייס.
הסלון בלט בהעדרם של מטוסים מאוישים חדשים, כאשר הוצגו בעיקר
גרסאות חדשות למטוסים ותיקים כמו ה-F-15 וה-MIG-29.
לעומת זאת, נראה שמבחר וגיוון המל"טים בתצוגה גדל משנה לשנה.

האמריקאים הציגו את ה-Global Hawk, מל"ט התצפית ארוך השהיה שמשמש
אותם בלחימה בעיראק ואפגניסטן, ואת הגרסה החדשה של מל"ט
ה-Predator. ה-Predator התחיל את דרכו כמל"ט תצפית, הפך למל"ט
חמוש מאולתר כשקיבל יכולת לשאת שני טילי אוויר קרקע Hellfire,
ובגלגול הנוכחי הוא מוצג כמל"ט שתקיפה היא ייעודו העיקרי, בדגש
על מקרים בהם יש זמן תגובה מצומצם ומטרות מזדמנות. לגרסה זו
שישה מנשאי חימוש, והיא יכולה לשאת טילי אוויר-קרקע, פצצות
מונחות וחימוש נוסף.

MQ-1 Predator

האירופאים הציגו דווקא את מה שבעיניהם הוא העתיד – מל"ט התקיפה
העתידי nEUROn, המפותח ע"י מספר חברות, כשהמובילה ביניהן היא
Dassault הצרפתית.

nEUROn

השנה לישראל הייתה נוכחות גדולה אף מהרגיל, עם מוצרים רבים
ומגוונים, מכלי טייס שלמים ועד ציוד אלקטרוני מתוחכם.

תשומת לב רבה קיבלה החשיפה הרשמית של מל"ט ה"איתן" הענק מתוצרת
התעשיה האווירית.

בעל מוטת כנפיים של 26 מטר ויכולת נשיאת 1000 ק"ג מטען יעודי,
ה"Heron TP", כפי שהוא מוצג בתערוכה, יכול לשהות באוויר 36 שעות
ללא הפסקה. בנוסף לציוד התצפית והמודיעין שאנו רגילים כבר לראות
במל"טים, יוכל ה"איתן" ככל הנראה לשאת חימוש, ובפרסומים זרים דובר על
כך שיעוד אפשרי שלו הוא איתור ויירוט טילים בליסטיים בשלב השיגור.

Heron TP


מוצר ישראלי נוסף שהוצג לראשונה בתערוכה הוא ה-Hermes 900 מתוצרת
אלביט. מל"ט זה מצטרף למשפחת ה-Hermes על דורותיה: 180, 450
ו-1500 וממלא תחום יכולות נוסף לצרכנים הפוטנציאליים. בעל כושר
נשיאה של 300 ק"ג, המטוס מצויד במערכת נחיתה והמראה אוטומטית,
גם בשדות שאינם מצוידים במיוחד לכך.

Hermes 900


אחיו הקטן של ה-Hermes 900, ה-Hermes 450 נרכש לאחרונה ע"י צבא
בריטניה לשמש את חייליו בעירק ואפגניסטן, וגם נבחר להיות
הפלטפורמה הבסיסית של תוכנית המל"ט העתידי שלו,
ה-Watchkeeper 450.

והרוסים. בואו לא נשכח את הרוסים.

התצוגה שלהם בלה בורג'ה השנה כללה את הגרסה החדשה של המטוס הישן,
MiG29 OVT, המצויד במנועים עם כיוון דחף משתנה, והרשים את הקהל,
כמיטב המסורת הרוסית במופע אווירובטי מרהיב.

MiG29 OVT


במקביל, ניסו נציגי חברת ייצוא הנשק הרוסית, להכחיש את הדיווחים
בעיתונות שרוסיה עתידה למכור לסוריה 5 מיירטי MiG31 וכמות לא
ידועה של מטוסי קרב MiG29. הזמן יראה עכשיו האם נראה אותם בשמי
השכנה הצפונית שלנו.

בתחום התעופה האזרחית ,היו אלה דווקא האירופאים שהראו ששלהם הכי
גדול.

המטוס הגדול בעולם (כמעט. יש אוקראיני אחד גדול יותר) , ה-A380 של
איירבאס הלהיב את מבקרי התערוכה. הענק הלבן הזה יוכל לשאת 555
נוסעים (או יותר מ-800, אם ידחסו קצת) היישר מניו-יורק לרומא.
בתערוכה הוצגו שני המטוסים הראשונים שיוצרו, היישר מהרישוי, אך
הנוסעים יאלצו להמתין מעט, שכן הטיסה המסחרית הראשונה שלו מתוכננת
להתקיים ב-25 באוקטובר, בטיסה SQ380 של Singapore Airlines
מסינגפור לסידני, אוסטרליה.


Airbus A380


והמתחרה העיקרית של איירבאס, חברת בואינג, שמרה על שקט יחסי.
ה-787 העתידי שלה צפוי לצאת לטיסת מבחן ראשונה באוקטובר, ובינתיים
יכלו באי התצוגה להתרשם מדגמים נוצצים שלו שהוצגו בביתן החברה.

Boeing 787

המשך...

ככה וככה - עתודאים בסיור במפעל מל"מ


מאת זיו ק.

ביום חמישי בשעה שמונה בבוקר מצאתי את עצמי צועד במסדרונות הפקולטה, יום ושעה מוזרים במקצת למצוא את עצמי שם. לא מדובר בהתקף לימודים או השלמות הבאות עלינו לטובה, אלא בסיור במפעל מל"מ של התעשייה האווירית אליו הוזמנו עתודאי הפקולטה, מסמסטר שני ומעלה לאחר דחייה ממושכת בעקבות השביתה.

התאריך המקורי נקבע לימי השביתה, ומישהו באגף כוח אדם של המפעל החליט שאם אנחנו מסרבים ללמוד בטח ובטח נסרב גם לסבר את אוזנינו בדבריהם של בכירי המחלקות במפעל.

כמה דקות וחיפוש מפרך אחד של יו"ר הועד הפקולטי והתיישבנו סוף סוף בציפיה על האוטובוס שבא לאספנו. בהתאספות כזו של אנשי הפקולטה על אוטובוס אחד קשה שלא למצוא את הדמיון לטיולי התיכון הכיתתיים, במיוחד בהתחשב בזה שרובנו סיימנו את התיכון לפני זמן בכלל לא ארוך. לא אלאה בפרטי הדרך, בעיקר מכיוון שהעיניים נעצמו עוד בפקולטה ונפתחו ליד חר"פ צריפין שמוכר לרוב החיילים המשוחררים מהמרכז מהגימלים שהצליחו או לא הצליחו להוציא שם.

המפעל עצמו נמצא בבאר יעקב, דקות נסיעה בודדות משם.
לאחר הליכה די משעשעת לאזור הבלתי מסווג במפעל בה נאלצה המארחת להעביר את כרטיס העובד שלה בקרוסלה 20 פעם כדי להכניס את כולנו (דלתות מתברר פחות מקובלות בתעשיית התעופה) הגענו לבניין בו העברנו את מרבית השהות שלנו במפעל. למי שציפיותיו מסיורים של תכן היו לראות כלי תעופה מסוגים שונים יתאכזב כאן קלות, הטילים היחידים שראינו בסיור היו שייכים לסצנות מסרטוני שיווק של המפעל שהוקרנו לנו בסיום כל הרצאה. את היום פתח כיבוד כיד המלך, שתייה חמה וקרה, תוצרי מאפה שונים, בקיצור בכלל לא רע.

נושא ההרצאה הראשונה מהשלוש שעברנו היה בנושא משגרי הלוויינים הישראלים, שחלקם נבנים ומגיעים ממקומות שונים, אך למיטב ההבנה שלי מתוכננים ומורכבים במפעל מל"מ. גם אם לא המפורסם שבפרויקטים של מל"מ מדובר בהישג מרשים לכל הדעות, מדינה קטנה שלא נכנעת לוותק וליוקרה של תוכניות החלל של מנוסות ממנה ומכניסה את לווינה למסלול בצורה עצמאית לחלוטין.

אחרי הרצאה מעניינית וגם הומוריסטית למדי וכמה חיקויים של סרג'יו מגבעת חלפון לנוכח מוצאו של המרצה, תמה ההרצאה הראשונה, ועוד גיחה קצרה לשולחן הכיבוד והתיישבנו באודיטוריום להרצאה נוספת. כאן דובר על פרויקט טיל קרקע קרקע אותו מקדם המפעל כבר שנים רבות, אך ללא תקציב אמיתי נאלץ להשתמש בחצאי תוכניות וחלקים שנמצאים ברשותם כדי ליצור הדגמות סבירות ללקוחות אפשריים. סיפורי חלם לא חסרו בהרצאה הזו, אבל אקצר באומרי שמדובר בטיל קרקע קרקע
מבוסס GPS שדיוקו עומד על מטרים בודדים בטווחים של עד 300 ק"מ , כשאילוץ הטווח הקצר מגיע בעיקר מהמונופול של ארה"ב במכירות טילים ארוכי טווח.

את ההרצאה השנייה סגרנו בהגעה לארוחת צהריים, שהתקיימה בחדר ישיבות במקום אחר במפעל, את ההליכה ליוו סיפורי עובדים, על מאבטח אגדי שרץ עם נשק שלוף אחר משתתף סיור אחד שקצת איבד את דרכו, ומלבד פרצי הצחוק הבנו שבהחלט כדאי ללכת אחרי המארחים. כאן הגענו לדובדבן של הסיור, קייטרינג ברמה, תענוג אחרי חצי יום כמעט של הקשבה. כמובן שהוזהרנו שחדר האוכל נראה קצת פחות כמו חדר ישיבות, ושם אף אחד גם לא יגיש לנו את האוכל לשולחן, אבל העיקר שנהננו.

לאחר מכן התקיימה הרצאה נוספת בנושא המערכת הכי מיוחצנת ומוכרת של המפעל, ה"חץ", שמענו רבות על הביצועים, על אמצעי הזיהוי שעובדים במשותף עם מערכת אמריקאיות, על היכולת של מערכת החץ לעבוד כיחידה עצמאית וגם על היכולת לעבוד בשיתוף עם מערכות אחרות כמו ה"פטריוט" האמריקאית.

רוב השאלות בנוגע ליכולת הדיוק וההפלה הפרטניות של החץ נתקלו בביטוי "ככה וככה" מפיו של המרצה, שניסה בכל זאת לרמוז על סדרי גודל, כמובן שאלה מאיתנו ש "הולמס" אינו שם המשפחה שלהם פשוט השתעשענו לנוכח מראה אדם בוגר שמסיים כל משפט שני ב"ככה וככה".

את היום הארוך הזה סיים פאנל של עובדים צעירים יותר של המפעל, שדיברו מעט על התנאים של העסקתם במפעל. השורה התחתונה של הפאנל הייתה כמובן רלוונטית באופן אישי יותר, את הפאנל חלק עתודאי לובש מדים, עובד המפעל. וכאן לאלה שצינור מעופף ממתכת הוא חלום חייהם, הגיעה האכזבה, ההגעה לשרות המפעל היא בעיקר דרך ויטמין פ', בקשות פרטניות, והחזרת טובות של בעלי דרגות כאלה ואחרים בצבא.

לא מדובר בתקנים, או בשיבוץ רשמי במפעל, אלא יותר בדרך לא ממוסדת ללוות פרויקט כזה או אחר של הצבא במקום שאינו מאופיין בלובשי מדים. אז בוגרי הפקולטה שחתימתם על טופס צבאי לא יושבת בכספת כזו או אחרת, הסירו דאגה מליבכם, הנה לכם עוד מקום עבודה בו לא תצטרכו להתמודד עם ילדים בשנים הקרובות.

הפאנל תם בקלישאה מפי עתודאי לשעבר שעובד במפעל - "פעם עתודאי תמיד עתודאי", כאן היה המקום למחיאות כפיים, תודות על אירוח באמת חם של מארחינו במפעל, ופיזור לסופ"ש של חידוש כוחות.

אז למרות עתידנו הלוט בערפל מעט בליווי מדים ונעלי צבא, נוכחנו לגלות עוד מפעל שמעוניין לקלוט מבוגרי הפקולטה, כולם מוזמנים לגיחה קצרה לפקס, ועובדי המפעל ישמחו לזמן אתכם לשיחה בהתאם לסמסטר ולידע שאספתם בפקולטה עד כה (וזאת גם בכפוף כמובן לכמה מספרים זניחים שאספתם במהלך התואר הנקראים ציונים).
המשך...

ביקור נימוסין


את התשובות על שאלות כמו "מאיפה הם מגיעים אלינו ואיך?" או "איך ומתי אנחנו נגיע אליהם?", יוכלו לתת רק אלה שלמדו אווירונוטיקה וחלל בטכניון...

אשגו"ז

מאת צביקה אלון

היה חם וצפוף באוטובוס מס' 25, שבו נסעתי באחד מימי תחילת הקיץ לכיוון רמת אביב לעוד יום לימודים ב"כותרת". המיזוג לא פעל - מחמת תקלה כלשהי - והאויר שנכנס מבעד לחלונות הפתוחים הקל רק במעט על היושבים סמוך לחלון, ולא הורגש כלל ע"י העומדים במרכז האוטובוס. הרגשתי איך הזיעה מציפה אותי, בשעה שעמדתי במעבר הדחוס באנשים, ונזכרתי בעגמומיות במקום הישיבה אשר פיניתי לזקן שעלה לאוטובוס לפני 20 דקות. בספסל לידי ישבו זוג תיכוניסטים, מתלטפים, מצחקקים ומתנשקים חליפות, מתעלמים מהצפיפות שמסביב ומהחום. הנערה היתה לבושה חצאית ג'ינס וחולצה לבנה שעליה הסמל של ביה"ס "אליאנס". עיניה היו חומות ושיערה הערמוני היה אסוף בסרט ארגמן רחב, שהבליט את יפי פניה השזופות. החבר שלה, יפה תואר, בעל עינים ירוקות-כחולות ושיער שחור מתולתל, היה לבוש מכנסי ג'ינס לבנים וגופיה שחורה עם תמונת "מלאכי הגהינום" עליה. שניהם היו נעולים בשקפקפי פלסטיק זולים, שכל כך אופנתיים כיום.

ביהודה המכבי עלתה לאוטובוס זקנה, שתוך כדי הנסיעה התקדמה והגיעה לידנו. היה לה שיער אפור-לבן דליל, לגופה לבשה שמלה חומה דהויה ולרגליה סנדלים תנ"כיים בלויים. עורה היה כעין הקלף - יבש, מקומט ומלא כתמים חומים מכוערים. פניה היו חרושות קמטים וחריצים, ופיה מכווץ כדרך זקנים חסרי שיניים. רק עיניה היו יוצאות דופן, ניגוד לכל מראה דמותה: הן היו אפורות בהירות, מלאות חיות, ודימיתי לראות במעמקיהן כעין בוהק מסתורי.

"סלח לי, איש צעיר," פנתה הזקנה בקול שברירי ורועד אל התיכוניסט,
"אולי תוכל לתת לי לשבת מעט? אני מאוד עייפה."

"גם אני עייף, סבתא," ענה לה בגיחוך התיכוניסט, "היה לי לילה מ א ו
ד סוער עם החברה שלי, ואני מה-זה-עייף..." הוא צחק, נהנה מהתשובה
של עצמו.

"אביב, כולם שומעים..." לחשה לו חברתו, מחייכת במבוכה.

"סלח לי, אתה לא חושב שאתה מגזים?" פניתי אליו, "האשה הזאת..."

"א ת ה מגזים, דוד" קטע אותי התיכוניסט, תוך שהוא מוציא מכיסו סכין
ומקפיץ את הלהב בנקישה. "תאמין לי, לא כדאי לך לדחוף את ה א ף ה א
ר ו ך שלך לעניין שלא שלך," - הוסיף באיום, כשהוא מסלק בעזרת
הסכין ליכלוך דמיוני מציפורן אגודלו - "במיוחד אם אתה לא
רוצה שהאף הזה שלך יתקצר פתאום..."

"די, אביב..." שידלה אותו התיכוניסטית, מלטפת את חזהו בניסיון
להרגיעו.

הזקנה נגעה בזרועי. "תודה לך," אמרה, "אבל זה לא חשוב. אני כבר
יורדת. הואל נא בטובך לצלצל בשבילי."

לחצתי על כפתור העצירה. שני התיכוניסטים חזרו להתגפף ולהתנשק בשעה
שהאוטובוס נכנס אל מפרץ החנייה בתחנה שמול הפלנטריום של מוזיאון
הארץ.

בעוברה על פני בדרך לדלת היציאה, שמעתי את הזקנה אומרת בקול, ספק
לעצמה ספק אלי:

"שעון הזמן משמיע תקתוקיו, אביב הנעורים, אבוי, הופך לסתיו..."

להרף עין ראיתי בבירור את הבוהק המסתורי שבעיניה. עקבתי אחריה
במבטי בשעה שירדה והתחילה לפסוע במעלה המדרכה, לכיוון שער
הכניסה לפלנטריום, עד שנעלמה מעיני כשהאוטובוס פנה שמאלה
לרחוב רידינג.

ואז שמעתי צרחה, ועוד צרחה ועוד צרחה...

הפניתי את ראשי, יחד עם כל נוסעי האוטובוס ההמומים, והרגשתי
צמרמורת קרה עוברת בכל גופי: התיכוניסטית היפה ישבה מכווצת
מאימה, רועדת כולה וצורחת בהיסטריה ובתיעוב, כשלידה, ספק מתכופף
אליה ספק נרתע בהבעת מבוכה והפתעה, זקן מכוער וקירח למחצה, לבוש
מכנסי ג'ינס לבנים וגופיה שחורה עם תמונה של "מלאכי הגהינום",
ולרגליו שקפקפי פלסטיק שכל כך אופנתיים כיום.


המשך...