יום רביעי, 19 בספטמבר 2007

ככה וככה - עתודאים בסיור במפעל מל"מ


מאת זיו ק.

ביום חמישי בשעה שמונה בבוקר מצאתי את עצמי צועד במסדרונות הפקולטה, יום ושעה מוזרים במקצת למצוא את עצמי שם. לא מדובר בהתקף לימודים או השלמות הבאות עלינו לטובה, אלא בסיור במפעל מל"מ של התעשייה האווירית אליו הוזמנו עתודאי הפקולטה, מסמסטר שני ומעלה לאחר דחייה ממושכת בעקבות השביתה.

התאריך המקורי נקבע לימי השביתה, ומישהו באגף כוח אדם של המפעל החליט שאם אנחנו מסרבים ללמוד בטח ובטח נסרב גם לסבר את אוזנינו בדבריהם של בכירי המחלקות במפעל.

כמה דקות וחיפוש מפרך אחד של יו"ר הועד הפקולטי והתיישבנו סוף סוף בציפיה על האוטובוס שבא לאספנו. בהתאספות כזו של אנשי הפקולטה על אוטובוס אחד קשה שלא למצוא את הדמיון לטיולי התיכון הכיתתיים, במיוחד בהתחשב בזה שרובנו סיימנו את התיכון לפני זמן בכלל לא ארוך. לא אלאה בפרטי הדרך, בעיקר מכיוון שהעיניים נעצמו עוד בפקולטה ונפתחו ליד חר"פ צריפין שמוכר לרוב החיילים המשוחררים מהמרכז מהגימלים שהצליחו או לא הצליחו להוציא שם.

המפעל עצמו נמצא בבאר יעקב, דקות נסיעה בודדות משם.
לאחר הליכה די משעשעת לאזור הבלתי מסווג במפעל בה נאלצה המארחת להעביר את כרטיס העובד שלה בקרוסלה 20 פעם כדי להכניס את כולנו (דלתות מתברר פחות מקובלות בתעשיית התעופה) הגענו לבניין בו העברנו את מרבית השהות שלנו במפעל. למי שציפיותיו מסיורים של תכן היו לראות כלי תעופה מסוגים שונים יתאכזב כאן קלות, הטילים היחידים שראינו בסיור היו שייכים לסצנות מסרטוני שיווק של המפעל שהוקרנו לנו בסיום כל הרצאה. את היום פתח כיבוד כיד המלך, שתייה חמה וקרה, תוצרי מאפה שונים, בקיצור בכלל לא רע.

נושא ההרצאה הראשונה מהשלוש שעברנו היה בנושא משגרי הלוויינים הישראלים, שחלקם נבנים ומגיעים ממקומות שונים, אך למיטב ההבנה שלי מתוכננים ומורכבים במפעל מל"מ. גם אם לא המפורסם שבפרויקטים של מל"מ מדובר בהישג מרשים לכל הדעות, מדינה קטנה שלא נכנעת לוותק וליוקרה של תוכניות החלל של מנוסות ממנה ומכניסה את לווינה למסלול בצורה עצמאית לחלוטין.

אחרי הרצאה מעניינית וגם הומוריסטית למדי וכמה חיקויים של סרג'יו מגבעת חלפון לנוכח מוצאו של המרצה, תמה ההרצאה הראשונה, ועוד גיחה קצרה לשולחן הכיבוד והתיישבנו באודיטוריום להרצאה נוספת. כאן דובר על פרויקט טיל קרקע קרקע אותו מקדם המפעל כבר שנים רבות, אך ללא תקציב אמיתי נאלץ להשתמש בחצאי תוכניות וחלקים שנמצאים ברשותם כדי ליצור הדגמות סבירות ללקוחות אפשריים. סיפורי חלם לא חסרו בהרצאה הזו, אבל אקצר באומרי שמדובר בטיל קרקע קרקע
מבוסס GPS שדיוקו עומד על מטרים בודדים בטווחים של עד 300 ק"מ , כשאילוץ הטווח הקצר מגיע בעיקר מהמונופול של ארה"ב במכירות טילים ארוכי טווח.

את ההרצאה השנייה סגרנו בהגעה לארוחת צהריים, שהתקיימה בחדר ישיבות במקום אחר במפעל, את ההליכה ליוו סיפורי עובדים, על מאבטח אגדי שרץ עם נשק שלוף אחר משתתף סיור אחד שקצת איבד את דרכו, ומלבד פרצי הצחוק הבנו שבהחלט כדאי ללכת אחרי המארחים. כאן הגענו לדובדבן של הסיור, קייטרינג ברמה, תענוג אחרי חצי יום כמעט של הקשבה. כמובן שהוזהרנו שחדר האוכל נראה קצת פחות כמו חדר ישיבות, ושם אף אחד גם לא יגיש לנו את האוכל לשולחן, אבל העיקר שנהננו.

לאחר מכן התקיימה הרצאה נוספת בנושא המערכת הכי מיוחצנת ומוכרת של המפעל, ה"חץ", שמענו רבות על הביצועים, על אמצעי הזיהוי שעובדים במשותף עם מערכת אמריקאיות, על היכולת של מערכת החץ לעבוד כיחידה עצמאית וגם על היכולת לעבוד בשיתוף עם מערכות אחרות כמו ה"פטריוט" האמריקאית.

רוב השאלות בנוגע ליכולת הדיוק וההפלה הפרטניות של החץ נתקלו בביטוי "ככה וככה" מפיו של המרצה, שניסה בכל זאת לרמוז על סדרי גודל, כמובן שאלה מאיתנו ש "הולמס" אינו שם המשפחה שלהם פשוט השתעשענו לנוכח מראה אדם בוגר שמסיים כל משפט שני ב"ככה וככה".

את היום הארוך הזה סיים פאנל של עובדים צעירים יותר של המפעל, שדיברו מעט על התנאים של העסקתם במפעל. השורה התחתונה של הפאנל הייתה כמובן רלוונטית באופן אישי יותר, את הפאנל חלק עתודאי לובש מדים, עובד המפעל. וכאן לאלה שצינור מעופף ממתכת הוא חלום חייהם, הגיעה האכזבה, ההגעה לשרות המפעל היא בעיקר דרך ויטמין פ', בקשות פרטניות, והחזרת טובות של בעלי דרגות כאלה ואחרים בצבא.

לא מדובר בתקנים, או בשיבוץ רשמי במפעל, אלא יותר בדרך לא ממוסדת ללוות פרויקט כזה או אחר של הצבא במקום שאינו מאופיין בלובשי מדים. אז בוגרי הפקולטה שחתימתם על טופס צבאי לא יושבת בכספת כזו או אחרת, הסירו דאגה מליבכם, הנה לכם עוד מקום עבודה בו לא תצטרכו להתמודד עם ילדים בשנים הקרובות.

הפאנל תם בקלישאה מפי עתודאי לשעבר שעובד במפעל - "פעם עתודאי תמיד עתודאי", כאן היה המקום למחיאות כפיים, תודות על אירוח באמת חם של מארחינו במפעל, ופיזור לסופ"ש של חידוש כוחות.

אז למרות עתידנו הלוט בערפל מעט בליווי מדים ונעלי צבא, נוכחנו לגלות עוד מפעל שמעוניין לקלוט מבוגרי הפקולטה, כולם מוזמנים לגיחה קצרה לפקס, ועובדי המפעל ישמחו לזמן אתכם לשיחה בהתאם לסמסטר ולידע שאספתם בפקולטה עד כה (וזאת גם בכפוף כמובן לכמה מספרים זניחים שאספתם במהלך התואר הנקראים ציונים).

אין תגובות: